איך תדעו מה עובר על הילד שלכם ברגעי שינוי ומעבר- "מפת הדרכים" של המעברים

זאת חוויה רגשית יום- יומית בעוצמות, תדירות ומשך משתנה. ילדים מרגישים אותה יותר כי הם רגישים יותר ועדיין לא פיתחו "מעקפים" רגשיים והתנהגותיים. שינויים ומעברים- הם כאן. יש להם סדר ורצף ואפשר לנהל אותם במקום שהם ינהלו אתכם.

מהו מעבר?

מעברים הם הרובד הרגשי של השינויים שנראים מעל פני השטח, הם יכולים להיות קצרים רגעיים (לסיים לשחק ולבוא לאכול ארוחת ערב) ויכולים להיות תקופת חיים ממושכת יותר (כשמישהו יקר ואהוב מסיים את חייו)

4 סוגי מעברים:

1. מעברים יום-יומיים

מתקיימים באופן עקבי ורציף, הם חלק מסדר היום גם של הורים וגם של ילדים, בעיקר ילדים צעירים. מעברים יום-יומיים יכולים להיות מקור למתח בתוך מערכות היחסים בין הורים לילדים מעצם חזרתם ועלולים להוות מטען רגשי שמשפיע על היחסים בהווה ולעתיד.

דוגמאות למעברים יום-יומיים:

התארגנות בוקר

יציאה מהבית בבוקר

כשמסיימים משחק או איזו משימה ועוברים לדבר הבא

כשחוזרים הביתה אחרי פעילות

להיכנס ולצאת מהמקלחת

בכל ערב כשהולכים לישון

2. מעברים תקופתיים

אלה מעברים שקורים כמה פעמים לאורך השנה, מעברים אלו מצויים בגלגל השנה ובעונות השנה, ניתן לדעת ולהתכונן שיגיעו. לפעמים ישנם כבר זיכרונות של אירועים שקרו סביב שינוי כזה או אחר מפעמים קודמות והרגשות שעלו אז שובעולים וצפים ולא פעם גם מציפים.

דוגמאות למעברים תקופתיים:

מעבר בין עונות – התרגלות לאורך היום שמשפיע גם על סדר היום

מעבר מבגדים קצרים לארוכים ולהיפך.

מעבר משגרה אחת לאחרת- תחילת שנת לימודים, תחילת החופש הגדול

3. מעברים חד- פעמיים

קורים פעם אחת בחיים, לרוב אלו רגעים ואירועים משמעותיים וייחודיים בחיים. פעמים רבות זמן המעבר- העיבוד הרגשי של השינוי, הוא ממושך יותר.

דוגמאות למעברים חד פעמיים:

כשעולים לכיתה א', גן חדש

לידה הראשונה ועם כל ילד שמתווסף

כשמישהו יקר וקרוב הולך מאתנו

4. מעברים בהתאם לשלבי ההתפתחות:

מעברים משמעותיים, אלו מעברים שמלווים את הגדילה וההתפתחות מילדות לבגרות. מעברים אלה מאופיינים בתהליכיות.

דוגמאות למעברים לפי שלבי ההתפתחות:

כשמתחילים לזחול ואז ללכת

מעבר מנוזלים לאוכל מוצק

מעבר מטיטולים לתחתונים כשמתחילים לקרוא ולכתוב

ההיבט הרגשי

המעבר הוא בעצם התנועה הרגשית שמתקיימת אצלנו ואצל הילד שלנו ביחס לשינוי הצפוי (לא משנה מה גודל השינוי- פצפון/ קטן/ גדול) האופן בו מורגש המעבר כולל בתוכו 3 היבטים: מגוון רחב של רגשות- נוחים ולא נוחים (פעמים רבות נרגיש גם וגם) מצב אישי- משפחתי והאם המעבר קורה מבחירה או שלא מבחירה?

מעברים ושינויים שקורים מבחירה, כמו: לעבור בית, להביא ילד לעולם, להחליף עבודה, להכניס את הילד למסגרת וכו' ילוו בפחדים, חששות, דאגה, היסוס עוד לפני קבלת ההחלטה על המעבר, באופן כזה שעלול להשפיע על קבלת ההחלטה לכאן או לכאן.

במעברים ושינויים שקורים שלא מבחירה, כאלה הקשורים לשלבי ההתפתחות, לסדר היום ולנסיבות חיים נוספות, עוצמת ומשך הרגשות יהיו קשורים לתדירות חוויית המעבר בסדר היום או ברצף ההתפתחותי.

 הרגש הדומיננטי ביותר שמורגש במצבים של שינוי ומעבר הוא חוסר וודאות. במרחב הזה של חוסר הוודאות עולים מגוון רגשות שנע בין רגשות לא נוחים: כמו, מתח, בלבול, צער, בהלה, חשש וגעגוע (כי לא נוח להרגיש אותם, זה לא כייף להיות עצובים או פגועים)  לבין רגשות נוחים: התרגשות, שמחה, ציפייה, גאווה, התפעמות ועוד. מעברים מצויים בחיינו ובחיי ילדינו כל הזמן לאורך כל החיים- לידה עד מוות.

 4 שלבים למעבר

המעבר מכיל בתוכו 4 שלבים, אורכו של כל שלב ושלב יהיה לפי סוג המעבר והעוצמה הרגשית שמתקיימת בו.

דוגמאות: פרידה בשער הגן יכולה להיות קשה וכואבת בכל יום מחדש ויכולה להמשך זמן ארוך יחסית על אף שזהו מעבר יום- יומי.

חזרה מההפסקה לשיעור בכיתה גם זה מעבר יומיומי (וכמה פעמים ביום) וימשך שניות עד דקות בודדות בהן הילד יעבור (לרוב באופן לא מודע) את כל 4 השלבים.

כשנולדת אחות חדשה במשפחה זהו מעבר- חד פעמי שימשך תקופה ארוכה לפני ואחרי הלידה.

שלבי המעבר:

פרידה

הרגעים/ ימים/ תקופה שלפני המעבר- פרידה היא השלב הראשון של המעבר, שלב זה מתקיים כשאנחנו יודעים שהמעבר עומד להתרחש כשאנחנו יודעים שצפויה לנו פרידה ממישהו, מסתיימת פעילות או שיעור בבית הספר, מסתיים שלב בחיים, לקראת סוף שנה וגם כשההרכב המשפחתי משתנה. כל אחת מהדוגמאות האלה (ועוד רבות) תהיה מלווה בעצב, צער, כאב ולפעמים במקביל תהיה מלווה ברגשות של הקלה ושחרור.

בדרך- כלל ילדים יודעים על מעברים (קטנים וגדולים) מאוחר יותר מהמבוגרים ואינם בוחרים את המעברים. בנוסף, הם עוד לא יודעים לקרוא שעון או לא מבינים את משמעות הזמן. כתוצאה מזה זמן הפרידה שלהם, גם במצבים יום- יומיים כמו לסיים משחק וללכת להתקלח, הוא קצר מאוד.

שלב הפרידה הוא שלב שמבקש עיבוד כדי שיעבור רגוע ונינוח יותר. זהו רגע קצר שמכיל בתוכו את ההבנה שבעוד זמן מסוים מה שיש עכשיו או מה שעושים עכשיו יסתיים ורגע הסיום עצמו. 

שהייה

הרגעים/ ימים/ תקופה שבין הפרידה לבין המפגש- שהייה היא השלב השני של המעבר בו עולות השאלות, חוסר הוודאות לפעמים מציף ובהמשך מתעוררים פחדים. ככל שהמעבר הוא גדול ומשמעותי יותר כך עוצמת הרגשות יכולה להיות חזקה יותר יחד עם זאת שלב השהיה מתקיים גם במצבים קטנים ואפילו כאלה שחוזרים על עצמם כמה פעמים ביום כמו שעור שמסתיים ואחריו הפסקה. שלב השהיה יכול להתחיל תוך כדי שלב הפרידה ולפעמים ממש בחיבור אליו בעוד שלב הפרידה הוא רגע קצר שלב השהיה יכול להיות מתמשך ומלווה בשאלות (לפעמים רבות מאוד) בחוסר וודאות, פחד, בהלה, חרדה או לחילופין התרגשות ושמחה על אף חוסר הוודאות.

ילדים מחפשים כל דרך להתמצאות במרחב שמעניקה תחושת ביטחון זה צורך טבעי שמתעורר בהם. זמן השהייה במעבר מערער את תחושת הביטחון (גם למבוגרים) כי הוא בין לבין – בין רגע ההבנה של הפרידה לרגע המפגש, לכן ילדים חווים את השלב הזה בעוצמות גבוהות מאוד, בנוסף סדר היום שלהם מורכב ממקטעי זמן קצרים יחסית (לפעמים שעור בכיתה ולפעמים 20 דקות של פעילות בגן) אחריהם תמיד יגיע משהו אחר. מקטעי הזמן/ פעילות הקצרים מפגישים אותם עם חווית המעבר פעמים רבות ביום ועם רגעים (לפעמים מתמשכים) של חוסר וודאות פעמים רבות ביום.

מפגש

זמן השינוי עצמו – מפגש הוא השלב השלישי הזמן בו קורה המעבר.

הגיע הרגע- היום הראשון בכיתה א' או בגן החדש, הרגע בו נכנסים למקלחת, יוצאים מהבית בבוקר, לובשים מעיל או נועלים מגפיים בפעם הראשונה השנה. את השלב הזה, ברגע הזה הורים וילדים כאחד יכולים לחוות בכמה אופנים:

אפשר להרגיש מכלול את הרגשות שהרגשנו עד עכשיו בעוצמה גבוהה מאוד, מרגיש כסערת רגשות שיכולה להיות מורגשת בגוף כלחץ גדול, חום שעולה בגוף או בפנים, מתח או דריכות ועוררות גבוהה בשרירים.

אפשר להגיע לרגע המעבר ולהרגיש רגשות אחרים וחדשים לגמרי- פתאום התרגשות גדולה ושמחה יחליפו (או יצמצמו) את הפחדים ולהיפך כל ההתרגשות והציפייה שהורגשו עד לפני רגע יזוזו הצידה ונרגיש חשש ובהלה גדולה. 

ואפשר גם, שבדיוק בדיוק ברגע המעבר לא נרגיש כלום- זה נקרא  ניתוק רגשי כמו מסך שיורד על הלב ושום רגש לא נמצא או עולה בשלב הזה. ניתוק רגשי הוא מנגנון הגנתי ובדרך- כלל לא מודע שנועד למנוע את הרגשת הרגשות הלא נוחים. פעמים רבות הוא קשור לחוויות המעבר שהיו בילדות. העניין כאן שבזמן שהוא מונע את הרגשת הרגשות הלא נוחים הוא גם מונע את הרגשת הרגשות הנוחים- אלה שרוצים להרגיש. כי רגשות באים מאותו מקום בתוכנו וברגע שסוגרים את המרחב הרגשי הוא סגור- לאלה ולאלה.

הכרות

הרגעים/ימים/ תקופה שאחרי השינוי- זמן ההסתגלות לשינוי- הכרות היא השלב הרביעי. זה הזמן שפעמים רבות כבר אפשר כביכול לנשום לרווחה כי המעבר מאחורינו- עבר היום הראשון, האחות הקטנה כבר נולדה והגיעה הביתה, יצאנו מהבית ואנחנו כבר בדרך לגן או לבית הספר, הסתיימה המקלחת ועוד.

אלא שהמעבר לא נגמר או עובר ברגע המפגש, אחריו יגיע זמן של חיבור מחודש (גם אם קצר מאוד, מאוד) שמתייחס לשאלות כמו- מה שלומך היום? מה שלומך עכשיו? איך עבר עליך הרגע/ היום/ התקופה הזאת?

לדוגמה: כל יום כשאוספים את הילד מהגן, או הילד חוזר מבית הספר ואנחנו פוגשים אותו אחר הצהריים יש אצלנו ואצלו רגע כזה של התרגלות מחדש אתם לא אותו ההורה שהייתם בבוקר כשנפרדתם- אולי רגועים יותר כי אין לחץ של להגיע בזמן לעבודה, אולי עצבניים יותר כי היה לכם איזה מפגש/ אירוע מבאס או מתסכל בעבודה וגם הילד שלכם עבר משהו ביום הזה- אולי היו לו התמודדויות חברתיות מכאיבות, אולי מצא פתרון למצב חברתי בכיתה, אולי לא הבין משהו בלימודים ואולי (וזה לא עניין קטן מנקודת מבטו והחוויה הרגשית שלו) הציור לא הצליח כמו שרצה.

גם כאן ילדים ירגישו את השלב הזה יותר. מכירים את הילד הזה שרואה שאבא שלו בא לאסוף אותו מהגן ובהתחלה הוא רואה אותו וממשיך לשחק, אחרי עוד קצת זמן עוצר את המשחק ומתחיל ליצור קשר (עין ושיח) עם אבא שלו מרחוק- מראה לו את העבודות יצירה שלו ומה הוא עשה היום בגן ורק אז מגיע אליו לחיבוק- אז כזה. לוקח לילד כמה דקות בין שהוא ראה את אבא שלו לבין שהוא הגיע אליו. בזמן הזה הוא עיבד הרבה מידע רגשי.

במה "מפת המעברים" יכולה לעזור להורים?

רוב הילדים לא יבואו אליכם ויגידו "אני ממש מתוח ופוחד עכשיו מהעלייה לכיתה א" או "רציתי להמשיך לשחק וזה העציב אותי כשקראת לי לארוחת ערב" הם גם לא יגידו שהם רוצים לצאת החוצה לרוץ או לשחק כדי לפרוק לחץ או עצבים או שהם בוכים עכשיו כי הם עצובים שהם עוברים בית ושכונה ונפרדים מהחברים והחברות. הם לא יודעים לקָשֵר בין הרגשות שהם מרגישים לבין התגובות הגופניות וההתנהגותיות שלהם.

לכן ההכרה וההבנה של המפה הזאת כל- כך חשובה. כי בעזרתה הורים יכולים לתרגם, לעצמם קודם, את ההתנהגות של הילד או הילדה שלהם, לקָשֵר ולחַבֵר התנהגות לאירוע מעבר.

בהמשך ומתוך ההכרות עם הילד, כולל התייחסות לגיל ואישיות, הורים יכולים לבחור איך לעבור את המעבר- האם אתם יוצאים איתו לזמן אחד על אחד שייתן לו מקום וביטוי, האם אתם נשארים בבית לפעילות נינוחה להרגיע את הלחץ והמתח, האם אתם יוצאים לשחק בפארק הקרוב לביתכם, לרכב יחד באופניים או פשוט ממציאים איזה משחק או אופן יצירתי לעבור את המעבר.

בכל מצב הפתרון יהיה אחר בהתאם לסוג המעבר, לתדירות שלו, לעוצמה הרגשית הנלווית לו גם אצלכם כהורים ובנפרד גם אצל הילד שלכם.

ברגע שיש בידכם את אפשרות הבחירה איך לעבור את המעבר- נפתחה בפניכם מניפה גדולה ורחבה של פתרונות יצירתיים דרכם גם תוכלו להכניס יצירתיוּת ומשחקיוּת בקשר בינכם וגם להמציא לכם שפה משותפת שתיצור לכם יחד אישי, מיוחד ומקרב ביחסים בינכם.