מה ההבדל בין שינוי למעבר? מה מאפיין אותו?
איזה הורים תרצו להיות ברגעי השינוי והמעבר של ילדיכם?
איזו חוויה, הבנות ותפיסות תרצו ליצור להם בשינוי הקרוב ובשינויים שעוד יבואו בהמשך החיים?
מהו בכלל מעבר?
מעבר הוא הרובד הרגשי שנמצא מתחת לשינויים שנראים או קורים מעל פני השטח. המעבר קורה בתוכנו במרחב הרגשי שלנו -גם כמבוגרים וגם אצל הילדים.
מעברים מאופיינים ברצף של ארבעה שלבים:
הימים/ רגעים שלפני המעבר- בהם מתקיימת פרידה מהמקום, פעילות, מצב, אדם, אירוע שהיה או הסתיים.
הזמן שבין לבין– יכול להמשך תקופה ארוכה או שניות ספורות (וכל מה שביניהם) זהו שלב המאופיין בחוסר וודאות ורגשות רבים נוספים הנלווים אליו, לפעמים יהיו יותר שייכים לאחת מקבוצות הרגשות -נוחים או לא נוחים ולפעמים מנעד הרגשות יהיה משתי הקבוצות יחד כמו פחד ושמחה.
רגע המעבר– בו מתקיימת פגישה עם המקום, פעילות, מצב, אדם, אירוע- חדש או מוכר.
הימים/ רגעים שאחרי המעבר-זמן ההסתגלות למעבר ולשינוי, בו מתקיימת הכרות בין הילד למקום, פעילות, מצב, אדם, אירוע- חדש או מוכר, ההכרות משתנה באורכה ובאופייה בהתאם לראשוניות או החזרתיוּת שבה.
השלבים מוצגים כאן כרצף, אך אצל ילדים שונים במצבים שונים הם יכולים להיות מורגשים גם בסדר אחר. לדוגמה: כשמאוד מתרגשים מהשינוי הצפוי וממוקדים בשלב המפגש ורק זמן מסויים אחריו שמים לב שלא היתה התייחסות לשלב הפרידה. הרבה פעמים הורים יכולים לראות את זה בהתנהגות של הילד ולא תמיד יודעים לקשר בין ההתנהגות, שהשתנתה פתאום, לדילוג הזה על שלב הפרידה או השהייה. כשעוברים את כל השלבים עם כל הרגשות שיעלו מתוכם זה מאפשר למצות ולסגור את המעבר ומתפנה אנרגיה לדברים נוספים אחרים.
להתבונן על המעבר כגשר
הגשר מאפשר מעבר רציף, כזה שעובר מנקודה, שלב, מצב, זמן אחד לאחר, הוא מאפשר להתייחס גם לאירוע וגם לילד שלכם שנמצא שם באחד השלבים ולרוב לא יודע להגיד שהוא חושש, פוחד, מתוח, מבוהל, עצוב או פשוט לא רוצה את השינוי הזה ובעיקר את חוסר הוודאות שנמצא שם בין המקום שהוא נמצא בו עכשיו לבין המקום הבא.
הגשר מאפשר להורים להתבונן על השינוי הצפוי ועל הילד שלהם בתוכו או במרכזו בהתבוננות הוליסטית, כזאת שלוקחת בחשבון את כל המרכיבים ברגע הזה, ללא ניתוקים, קטיעוֹת, דוֹרשנוּת, ציפיוֹת ועוד אופנים שמייצרים חוויה שעלולה ליצור ריחוק ביחסים ולהשפיע גם על ההווה וגם על העתיד הקרוב והרחוק.
כשהמעבר מתקיים דרך הגשר מתאפשר לכם ולילד שלכם לעבור את כל שלבי המעבר- פרידה- שהייה- פגישה והכרות, בערנות ובנינוחות ולעבור את השינוי ברוגע, במקצב מותאם, אולי אפילו ברַכּוּת ובעיקר ביחד, במשותף- ילד שנמצא בְמעבר וההורה שלו צועד איתו מ"גדה" אחת לשניה.
ה"גשר" מאפשר ליצור חיבור בין הלב של ההורה ללב של הילד ובין הלב של הילד למציאוּת כרגע, שהיא ימים של מעבר ושינוי מלווים באי ידיעה והרבה סימני שאלה, ולהיות איתו שם בכל מה שעולה בזמן, בשלב, בימים האלה. כך אתם מנגישים לילדים שלכם את העולם באופן שמותאם להם מבחינת גיל ואישיות.
ה"גשר" מאפשר להפוך את המעבר– לדרך שהולכים בה ואפשר להתאים בין תנאי הדרך לבין ההולכים בה. הוא מאפשר חוויה שלוקחת גם אותך ההורה וגם את הילד שלך בחשבון ובכך יוצרת חיבור ומקום לכולם.
כמו הגשר הפיזי שהולכים עליו גם ה"גשר" הרגשי נותן ביטחון ושקט פנימי ברגע, בשלב, בזמן הזה של המעבר והשינוי.
התפקיד ההורי במעבר של הילדים
האופן בו הורים נוכחים במעברים של הילדים– דיבורים ומעשים- הוא זה שיצור לילדים את החוויה וההבנות לגבי המעבר הנוכחי והקרובים אליו הוא גם ישפיע על האופן בו יתייחסו למעברים נוספים בחיים גם בהמשך כשיתבגרו.
זה בעצם התפקיד ההורי- לבנות ולהוות לילדים את הגשר. ליצור להם את הרצף הזה, את הקרקע הבטוחה והיציבה לעבור מנקודה אחת לאחרת ולהשתתף איתם בחששות וסימני השאלה שעולים בזמנים של חוסר הוודאות (במקביל למקום הרגשי שנותנים גם לעצמם)
כשאמא נוכחת ומשתתפת ברגע הזה של המעבר והשינוי הצפוי לילד שלה היא יכולה לבחור את האוירה אותה תרצה ליצור (או לפחות לכוון אליה) תוך הקשבה והתייחסות לאווירה הפנימית- רגשית שלה כהורה ושל הילד.
*ליצור אוירה זה בעצם כמו לבחור איזו מוזיקת רקע תתקשר לאירוע הזה בזיכרון הרגשי והקוגנטיבי והיא מושפעת גם מסוג הנוכחות ההורית שתבחרו הפעם.
הנוכחות ההורית
כולנו, בני אדם בעלי אישיות שלמה עם היבטים רבים ודרכי ביטוי שונות מארוע לארוע או בתקופות שונות בחיינו.
מעבר- כל מעבר שהוא, זה עוד ארוע בו הורים מלווים את ילדיהם ובכל מעבר כזה הורים יכולים לבחור מחדש באיזו נוכחות הם רוצים להיות ברגע או בתקופה הזאת.
הנה כמה אפשרויות ודוגמאות שיעזרו לכם לבחור איזו נוכחות- היבט באישיוּת שלכם- תרצו שייתן את הטוֹן הפעם
נוכחות משחקית
משחקיוּת והומור- המשחק מאפשר ביטוי ועיבוד רגשי, הוא כלי לוויסות רגשי גם של ההורה וגם של
הילד והוא עוזר להפוך רגשות לא נוחים לרגשות נוחים. משחקיוּת היא השימוש במשחק (בעיקר משחקי דימיון) שמביאה לידי ביטוי את הגמישוּת- המחשבתית והרגשית, את ההומור, הדמיון, הקלילוּת וההנאה. המשחקיות מפתחת ומחזקת את הקשר בין ההורה לילד שלו ומספקת מסגרת משעשעת להתמודדות עם סיטואציות שינוי ומעבר שמזמנות חוסר וודאות קצר או ממושך.
נוכחות יצירתית
היצירתיוּת באה לידי ביטוי גם במשחקיוּת אך היא רחבה יותר וניתנת למימוש גם בדרכים נוספות- יצירתיוּת היא האפשרות לפתור קונפליקטים ולהתמודד עם סיטואציות, רגעים ורגשות לא נוחים באופן שמייצר הרחבה של האפשרוּיוֹת לפתרון המצב. היא מבוססת על הדמיון גם של ההורה וגם של הילד, היא מביאה לידי ביטוי את העולם הפנימי כמו גם את החלומות- "הלוואי והיה כאן עכשיו…" אך יחד עם זאת יצירתיוּת רלוונטית בהיותה שימושית וזמינה למימוש ויישום.
נוכחות בוטחת
פעמים רבות מביא איתו המעבר רגשות של חוסר וודאות, בלבול, חשש, פחד מהעתיד שמייצרים תחושות של חוסר יציבות, חוסר מוגנות, עומס מחשבתי ורגשי. כשאת כהורה נוכחת עם הילד שלך ברגעים כאלה של מעבר, כשהלב פתוח לקושי ולחשש שלו ויחד עם זאת מתוך ניסיון החיים, הבנוֹת ותפיסות מייטיבוֹת שאספת בדרך וההכרה ביכולות ובמסוּגלוּיוֹת של הילד מתאפשר לך להיות איתוֹ ממקום בטוּח ובוֹטח בעצמך, כזה שיודע שמה שיקרה ויהיה את כהורה תוכלי לו. כשאמא באה בנוכחות כזאת, הילד מרגיש את זה, מרגיש שיש שם מבוגרת שרואה אותו במקום (הרגשי- מנטלי) שבו הוא נמצא כרגע ומתייחסת. זה עושה הרבה שקט פנימי, נותן תחושה של מוגנות ויציבות, הרבה פעמים מארגן את המחשבות והרגשות שמתרוצצות ויוצר מקום חדש לדברים חדשים אצל כל אחת ואחד בנפרד וגם בקשר בינכם- הורים וילדים.
נוכחות תומכת
תמיכה היא האפשרות להישען. למי לא בא מדי פעם להישען? כמיהה כזאת שיהיה שם אדם אחר שמחזיק את הקושי, המצוקה, הפחדים, הצער, הכאב, ההתרגשות, השמחה, הגילויים החדשים… זה צורך שקיים בכל אחת ואחד מאיתנו כבר מלידתנו והוא מורגש יותר בזמנים כאלה בהם לא יודעים מה יהיה ואיך יהיה. כשהורים רואים את הילד שלהם בחוסר נינוחות או אולי עצבני, קופצני, פטפטני, מציקני יותר, או אולי בכלל שותק ושקט יותר מכרגיל ומסכימים לשים את ההתנהגות שלו בצד (רק לרגע הזה) ולהתייחס למה שנמצא מתחתיה- רגשות לא נוחים- קושי, מצוקה, עצב, חששות וכו' ועוד מתחתיה רצונות טבעיים כמו: הרצון בשקט, יציבות, סדר, בהירות וודאות, זה מאפשר לפגוש את הילד ישר בלב שלו, להיות איתו ולתת לו להישען ולהיתמך בשלב, בזמן, בתקופה הזאת שהוא עובר.
נוכחות קשובה
הכוונה לרגעים האלה בהם אוזנו של ההורה קרויה לכל מה שהילדה שלו תבחר לשתף אותו. זה קורה ללא התעסקות מקבילה בענייני בית, עבודה, חברים ושאר סידורים יום- יומיים. לזכור שכרגע הילדה נמצאת בתקופה כזאת של מעבר בחייה. יכול מאוד ששיחה ושיתוף יכולים מאוד להקל עליה (ועלייך) זאת הזמנה לאפשר את הרגעים האלה המשותפים שלכם- להיות שם בפניוּת והקשבה לנאמר, וככל שניתן, גם למה שנמצא מתחת למילים, בשלב הראשון רק בהקשבה ללא עצות ופתרונות, הרבה פעמים כשמישהו מקשיב זה כבר הפיתרון.
נוכחות חומלת
חמלה- היכולת לשים את עצמי בנעליו של אחר. ההתייחסות החומלת מבוססת על ההבנה וההכרה בכך שכולנו בני אדם, בני אנוש. לכולנו קורים כל מיני ארועים ומצבים בחיים, לכולנו תקופות ורגעים נוחים ונעימים יותר וגם תקופות ורגעים לא נוחים ולא נעימים. כשהורה בא מתוך ההבנה הזאת אל הילד שלו, שמרגיש עכשיו לחץ ומתח לקראת מה שיבוא ומה שיהיה, הוא יכול להיות שם במקום שרואה את הקושי שלו, מקשיב לו, מקבל אותו, מכיל את הילד ונותן מקום לביטוי הקושי ועדיין יודע, מבין ומרגיש שזה הקושי של הילד שלו ולא שלו, ההורה, עצמו- ועדיין הוא נמצא שם בשביל הילד שלו.
במעברים שונים מתאימה נוכחות שונה- בין אם זה מעבר קצר ורגעי, בעיקר כשהוא חוזר על עצמו יום אחרי יום ובין אם זה מעבר שנמשך תקופה, נוכחות מתאימה מתייחסת לאישיות ההורה וכן לגיל ואישיות הילד. אין כאן נכון ולא נכון, טוב או לא טוב. כל מעבר והנוכחות המתאימה בזמן שלו, ברגע הזה בחיים.