מהו חוש המגע העמוק?
איך יותר רגישות בחוש המגע העמוק באה לידי ביטוי?
איך היא משפיעה על הקשר בין הורים לילדים?
ואיך אפשר לעזור להם?
מהו בכלל חוש המגע העמוק?
חוש המגע העמוק (פרופריוצפטיבי) מורגש בעיקרו בשרירים, בגידים ובמפרקים בגופנו לכן הוא נקרא גם "חוש השרירים" או "חוש התנוחה". תנועת הכיווץ- מתיחה, כיפוף- התיישרות, לחץ המופעל על השרירים הם אלה שיוצרים את הגירוי לחוש המגע העמוק ומעבירים מידע לגבי הקשר בין חלקי הגוף והתנהלותו במרחב האישי והציבורי. חוש המגע העמוק הוא אחד משני החושים הפנימיים המצויים בגופנו יחד עם חוש שיווי המשקל (ווסטיבולרי) ובנוסף לחמשת החושים, החיצוניים, המוכרים יותר: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש.
פעמים רבות רגישויות בחוש המגע העמוק קשורות גם לרגישויות קיימות בחוש שיווי המשקל (נמצא בגוף באוזן הפנימית) ובחוש המישוש (נמצא בעור העוטף את כל איברי הגוף)
ככלל-רגישויות בוויסות החושי משתנות מילד אחד לאחר, עוצמתן ותדירות הופעתן משתנה לאורך השנים.
מה מרגישים ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק?
ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק יחושו כאב ממשי בתנועות של כיווץ ומתיחה של הגוף. יחושו חוסר נוחות עד כאב כאשר מופעל לחץ גדול מידי על שרירי גופם- גם מבפנים: כאשר ישבו על כיסא קשיח או מבחוץ: סחיבת משא כבד. במצבים כאלה עלול להצטבר אצלם הרבה מתח בשרירים שיהפוך לעצבים ועצבנות רגשית.
ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק עלולים להתקשות בביצוע משימות של טיפוס, תאום עין- יד, עין -רגל (משחקי כדור למיניהם, ריקוד בסגנונות שונים) מה שעלול לתסכל אותם, לערער את ביטחונם האישי והדימוי העצמי ולהשפיע בהיבט החברתי.
ילדים בעלי יותר רגישות בחוש המגע העמוק ימנעו מפעילות משחקית ספורטיבית של ריצה, דילוג, קפיצות למיניהן, גלגול, גלגלון וזחילה מכיוון שפעילות כזאת יוצרת אצלם הצפה חושית היישר לשרירים ומייצרת הרבה מתח, חוסר נוחות, כאב, לחץ ודריכות גופנית אשר משפיעים בהיבט הרגשי ויבואו לידי ביטוי בתיסכול, כעס, מירמור, חוסר שביעות רצון, הימנעות, ועד התפרצויות זעם וחרדה חברתית.
איך יותר רגישות בחוש המגע העמוק באה לידי ביטוי ביומיום?
אחת האסטרטגיות השכיחות אצל ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק זאת ההימנעות.
הם ימנעו מלבישת תחתונים או מכנסיים עם גומי חזק מידי, ימנעו מגריבת גרביים עם תפר (בעיקר תפרים עבים) או מלבישת חולצות (ובגדים בכלל) עם פתק שמציק להם – הם מרגישים את כל אלו עמוק בשרירים שלהם זה מטריד אותם וכואב להם זה מסיח את דעתם ממשחק, למידה ושאר פעילויות. מעורר להם את השרירים יתר על המידה שלהם ומכניס הרבה מתח ולחץ למערכת החושית והשרירית שלהם.
הם יכולים להימנע מגזירת ציפורניים, תספורת, סרוק וגם קינוח אף עלול להכאיב להם מאוד.
ילדים בעלי יותר רגישות בחוש המגע העמוק לא נהנים (בלשון המעטה) ממגע שמגיע בהפתעה כמו תפיחה על הגב, ישנם הרבה שרירים שמרוכזים באזור הזה של הגב ושטח הפנים שלו נחשב גדול ויחסית חשוף למגע. ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק יעדיפו לשבת ליד קיר שיכול להגן עליהם ממגע לא צפוי ובכלל.
הם עלולים להראות כהיפר-אקטיביים כשהם יושבים על רצפה או על כיסא קשיח מכיוון שהישיבה על משטח קשה מכאיבה להם בשרירים ובמפרקים והם פשוט לא מוצאים תנוחה נוחה שהם יכולים לשבת בשקט, כאמור, זאת אינה היפר-אקטיביות זה פשוט בגלל שהם יותר רגישים בחוש המגע העמוק.
ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק לא נהנים מתנועות כיווץ ומתיחה ותנוחות מסויימות ולכן גם ימנעו ממשחקי כדור ושאר פעילויות חוץ הכוללות ריצה, קפיצה דילוג ועוד, ההימנעות הזאת יכולה להשפיע על המצב החברתי שלהם.
לדוגמה: במשחק כדורגל יקח להם יותר זמן עד שיהיו בטוחים בכיוון הבעיטה שלהם וגם הריצה שלהם יכולה להיות יותר מגושמת. הם עלולים להסתכל על הכדור ואז על היעד אליו הם בועטים ועוד פעם לכדור ועוד פעם על היעד כך עד שיבעטו, ייתכן שייראו, על ידי חבריהם, כילדים איטיים יותר- כאלה שמכבידים על זרימת המשחק.
אפשר לראות ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק שלוחצים חזק מאוד על העיפרון בשעת כתיבה ולא פעם גם אחיזת העיפרון תיראה מסורבלת מה שעלול להקשות עוד יותר על רצף הכתיבה שלהם.
ילדים בעלי יותר רגישות בחוש המגע העמוק עלולים לחוות קושי במעברים– כי החדש והאחר ממה שהכירו נחווה אצלם כגירוי גדול גם במערכת השרירים שלהם. מצבים כאלה שוב מערערים את הביטחון שהם כל כך זקוקים לו פיזית ורגשית והם יכולים להגיב בעצבנות ובכי רב.
הם עלולים לברור אוכל שהלעיסה שלו מפעילה הרבה לחץ על הלסת ולבחור במאכלים רכים יותר שאינם מפעילים מאוד את שרירי הלעיסה.
לא פעם הם נמנעים מהמצאות במרחב שיש בו צפיפות כמו קניון, הופעות וארועים חברתיים מרובי משתתפים.
איך יותר רגישות בחוש המגע העמוק משפיעה על היחסים בין הורים לילדים?
הורים לילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק חווים את ילדיהם כאיטיים, נמנעים ממקומות חדשים, חוויות חדשות, מאכלים חדשים, המקצב היום-יומי מאוד מהיר בשביל ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק ולכן הם חווים אותו מאוד תנודתי בתוכם בשעה שכל מה שהם רוצים זה סטטיוּת ומקום יציב ובטוח.
התארגנות הבוקר יכולה לקחת זמן רב ולהיתקל בקשיים, התנגדויות וחוסר שביעות רצון- כי קשה להם לקום, כי הגומי בתחתונים או במכנסיים חזק מידי, כי הגרב לא נוחה בתוך הנעל או הפתק בחולצה מציק והם לא מסכימים ללבוש אותה, כל זה כשהתארגנות הבוקר בדרך- כלל לחוצה ומוגבלת בזמן- במקרים כאלה יכולים להתפתח ריבים, כעסים, מאבקים, האשמות והרבה תלונות וחוסר שביעות רצון גם של ההורים וגם של הילד, אחריהם (לרוב) יגיעו כאב, עלבון וצער על הצעקות והמתח שמורגש כבר בתחילת היום.
הורים לילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק עלולים לראות את ילדיהם נמנעים מאירועים חברתיים, או לחילופין מתקשים ליצור קשרים חברתיים– זה מעלה הרבה קושי ועצב גם אצל ההורה וגם אצל הילד.
הם עלולים לקבל טלפונים חוזרים מבית הספר על התנועעות מרובה, חוסר ריכוז וחוסר הקשבה של הילד בשיעור ולהתבקש לקחת אותו לאבחונים כאלה ואחרים, כשסיבת ההתנועעות שלו היא כאב פיזי מהמושב הקשה של הכיסא בכיתה, מה שעלול להעלות קושי ותסכול רב אצל ההורים ביחס לילד ולהיכנס למרחב היחסים ביניהם אפילו בלי שהתכוונו או שמו לב. הילד עלול להרגיש שהוא מאכזב ולא מספיק טוב כמו שהוריו מצפים ממנו ומהצד השני ההורים ירגישו אשמה על סנקציות ועונשים שהפעילו מול הילד שלהם.
חשוב לדעת- יותר רגישות בחוש המגע העמוק אינה נבחרת, ברוב המקרים היא מוּלדת. הוויסות החושי (של כולנו) נמצא במערכת העצבים והוא מושפע לכאן ולכאן ממרכיבים אורגניים, גנטיים וסביבתיים. ילדים (כמו מבוגרים) בעלי רגישות כלשהי בוויסות החושי אינם 'עושים בכוונה'.
מה אפשר לעשות כדי להקל על ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק?
לא פעם הורים לילדים יותר רגישים בויסות החושי מקבלים הערות שיפוטיוֹת וביקורתיוֹת מהסביבה ומהמסגרת החינוכית על הילדים שלהם שיותר רגישים בחוש המגע העמוק.
הדבר הראשון והמשמעותי ביותר שהורים יכולים לעשות כדי להקל על הילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק הוא לקבל את הרגישות שלהם ולזכור שהיא חלק אחד מסוים מהם ושיש בהם עוד הרבה חלקים אישיותיים חזקים, יפים, משמחים ויצירתיים.
זה לא פשוט ולא פעם גם ההורה עצמו שנתקל בהתנגדות של הילד, במצבים שונים ויוזמות לפעילויות, פעם אחרי פעם אחרי פעם – ועוד הרבה פעמים- מרגיש חנוק, עצבני וכבול וזקוק בעצמו למרחב שקט ורגוע בו יוכל לווסת את עצמו ולמצוא עוד מקום בתוכו להכיל את הקשיים אותם חווה הילד שלו.
חשוב שתאפשרו לעצמכם את הרגעים האלה- תצאו לסיבוב, קחו לכם כמה דקות של שקט בחדר נפרד בבית, תעשו מדיטציה, דמיון מודרך או פשוט נשימות עמוקות לוויסות הרגשות והתחושות בגוף שמתעוררים בכם ברגעים כאלה.
פרקטיקות:
מעצם היותו חוש המגע העמוק חלק מההמלצות להקלה, על הכאב והמתח הפיזיים והרגשיים, הן דרך מגע.
המגע הניתן כמו גם יישום שאר ההמלצות, רק בהסכמה של הילד ובזמן נינוח ופנוי, גם של ההורה וגם של הילד, בו תוכלו להיות קשובים ובתשומת לב לעוצמת המגע או ולתדירות החשיפה לגירוי בחוש המגע העמוק.
עיסוי
העיסוי נעשה מתוך הכף של כף היד ולא האצבעות, הוא נעשה מעל הבגדים. עוצמת המגע והמיקום על הגוף נקבע על ידי הילד.
זה יכול להיות משחקי לגמרי: הילד אומר שם של איבר וההורה לוחץ עם כף היד לעומק השריר עד שהילד אומר "עצור" זה סימן שזה כבר חזק. חשוב שהעוצמה תוגבר בהדרגתיות- הילד הוא "הנהג של הטיול" על הגוף שלו והוא זה שמנווט, מכוון ומחליט על מקצב הנסיעה. אפשר להציע לילד שלפעמים גם אתם תגידו איבר בגוף (או פעם הוא ופעם אתם) ותנסו להעלות מהירות או להאט וכו'
בסוף חשוב "למחוק" את המגע- שזה מעבר בכפות הידיים בלי ללחוץ על כל האזורים שנגעתם בהם מפְנים הגוף החוצה.
להצלחת העיסוי וה"מחיקה" חשוב לכל אורכו של העיסוי לשאול את הילד אם נעים לו או לא נעים לו?
קופסת ההפתעות
אפשר ליצור קופסא מיוחדת בה שמים חפצים שחושפים לגירוי חוש המגע העמוק כמו: כדור "קוצים", סקוצ' כלים נקי וחדש, נייר שיוף, מסרק, מברשת שיער, מברשת צביעת קירות- חדשה ונקייה, כדור מעיכה- כדור ספוגי קטן, כל פעם לשחק עם אחד החפצים, ובהמשך, בהסכמת הילד אפשר, לנסות כמה יחד, כאשר תוך כדי המשחק הילד נחשף למגע של החפץ. ילדים עם יותר רגישות בחוש המגע העמוק, באופן טבעי, מאוד רגישים ללחצים רגשיים- מנטליים שמופעלים עליהם מהסביבה, אז הם מגלים התנגדות ותוקפנות שמעכירות את היחסים והאווירה בבית. לכן חשוב לתת לילד לקבוע את המקצב, העוצמה והתדירות של המפגש עם הגירויים.
שעת כושר
הכוללת תרגילי הצלבה: יד לברך נגדית, מרפק לברך נגדית, יד לכתף נגדית, דילוג במקום או במרחב מסוים, "אופניים"- הורה וילד שוכבים על השטיח כאשר כפות הרגליים שלהם נוגעות אחת בשניה ומתחילים "לפדל" פעם לכיוון ההורה ופעם לכיוון הילד. הנעה של מפרק הכתף- בהתחלה לאט ואז לבדוק אפשרות של הגברת מהירות, סיבובי כתפיים קדימה ואחר- כך אחורה. משחקי כדור עם כדור ספוג כמו: לשבת אחד מול השני בפישוק ולגלגל, אם יש מקום בטוח ומאפשר בבית או בחוץ בעיטות קטנות אחד לשני- מיני כדורגל ואפשר גם מסירות כדור רגילות ופשוטות. אלה תרגילים שעובדים על קשר מוח- עין -יד/ רגל במרחב בטוח ממנו בהמשך יוכל הילד להשתתף במשחקי כדור ופעילויות ספורט עם החברים.
בבוקר לפני שיוצאים מהבית
לעסות את כפות הידיים והזרועות, לעורר בהם תחושה ולהזרים בהם את הדם, במידת הצורך לעשות "מחיקה" אחרי- כמובן לבדוק נעים/ לא נעים- זה יכול להשתנות בין יום ליום אחריו. ככל שניתן להיות בקשר עם הדמות החינוכית בגן או בבית הספר לבקש לאפשר לשבת על כרית במידת הצורך וגם/ או ליד הקיר.
יותר רגישות בחוש המגע העמוק נוגעת בכאב– לפעמים כל הזמן. הן בכאב פיזי כי המרחב מורגש כל כך חזק בשרירים (לפעמים ממש כאילו מרביצים להם) והן בכאב הרגשי כי הסביבה החברתית לא תמיד מבינה ומקבלת אותם. זה כאב גם של ההורים לראות את ילדיהם במצב הזה וגם כמובן של הילדים עצמם.
יחד עם זאת ילדים שהם יותר רגישים בחוש המגע העמוק הם לרוב גם רגישים יותר לסביבתם ומביאים, בדרכם, מתנות רבות למרחבי היחסים שלהם עדינות, רכות, תשומת לב והרבה חמלה וחום אנושי שלפעמים כבר נשכחו…
ככל שתהיה יותר מודעות והבנה מהי יותר רגישות בחוש המגע העמוק כך יתאפשר ליצור מרחב חברתי שמתייחס גם לילדים היותר רגישים, נותן להם מקום וביטוי והסביבה החברתית תזכה בילדים (ובהמשך אנשים) שברגישותם יוצרים מרחב יחסים מייטיב למגוון רחב של בני-אדם.