לקפוץ בבוץ- על ילדים עם פחות רגישות בחוש המישוש

פחות רגישות בחוש המישוש- איך להבין ולספק את הצרכים של ילדים שאוהבים לגעת, לקפוץ בשלוליות, להתלכלך בבוץ וללכת יחפים על מדרכות, כבישים או אבנים קטנות

פחות רגישות בחוש המישוש- מה זה בכלל?

ילדים עם פחות רגישות בויסות החושי זקוקים לגירויים חושיים חזקים יותר מהאדם הממוצע. הם ייהנו כאשר יפגשו בגירוי חזק- קול, ריח, טעם, מגע עמוק, אתגר שיווי משקל, אור חזק. הגירוי החזק נותן להם מענה לצורך החושי שלהם ומעורר אותם להיות פעילים ואקטיביים יותר. יחד עם זאת, להבדיל מילדים מחפשי תחושה, ילדים עם פחות רגישות בויסות החושי  לא יפעלו באופן אקטיבי למצוא וליצור לעצמם את הגירוי.

ילדים עם פחות רגישות בחוש המישוש זקוקים למגע רב בטקסטורות שונות בכפות הידיים, כפות הרגליים ופעמים רבות גם אזורים אחרים בגוף כמו גב, פנים וזרועות. לילדים עם פחות רגישות בחוש המישוש לא יפריע כאשר הם מלוכלכים בפנים, בבגדים או שהנעליים שלהם רטובות או מלאות בוץ או חול, לרוב הם אפילו לא ישימו לב לכל אלה.

ככל שילדים בעלי פחות רגישות בחוש המישוש נוגעים במגוון רחב יותר של טקסטורות הם נותנים מענה לצורך החושי כך הם חוקרים ומגלים את עצמם ואת סביבתם- החברתית והפיזית. הבנה והכרה של הצורך במגע  של ילדים עם פחות רגישות בחוש המישוש יכולה לעזור להורים ומחנכים ליצור סביבה תומכת ומעשירה עבורם.

כמה עובדות על חוש המישוש:

• חוש המישוש נקרא גם החוש הטאקטילי
• המערכת הטאקטילית נמצאת בעור שלנו
• העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף האדם
• חוש המישוש (הטאקטילי) נמצא בקצות האצבעות שלנו (ידיים ורגליים), לאורך הגוף ועד הקודקוד
• חוש המישוש הוא הראשון להתפתח עוד בהיותנו עוּבּרים- כבר מהשבוע ה-8 להריון
• דרך חוש המישוש תינוקות, פעוטות וילדים חוקרים ולומדים את סביבתם

מתי פחות רגישות בחוש המישוש יכולה ליצור קושי?

פיזי

מגע חזק- ילד עם פחות רגישות בחוש המישוש עשוי לשחק בצורה "חזקה" מדי, לדחוף, למשוך או לחבק בעוצמה רבה, מבלי להבין שהוא גורם לכאב או אי נוחות לאחרים. מבחינתו זה המגע שנכון ומתאים לו, מבחינת הסביבה זה יכול להוביל לכעס גדול עליו ולחיכוכים בינו לבין אחים, הורים וחברים שיגרום לו צער ותיסכול כי ממש לא היתה לו כוונה להכאיב.

קושי בזיהוי תחושות גוף- הוא עלול להתקשות לזהות מתי הוא רעב, צמא, עייף או זקוק לשירותים, ובשלב מאוחר יותר ליצור מצבי לחץ כשהוא כבר כן חש ברעב, צמא צורך להתפנות או עייפות גדולה, מה שעלול ליצור קשיים בשגרת היום-יום.

היגיינה– ילד עם פחות רגישות בחוש המישוש לרוב אינו שם לב ללכלוך על גופו או בסביבתו ובהתאמה עלול להיות לו קושי בשמירה על היגיינה, כמו שטיפת ידיים לאחר שירותים, ניקיון הגוף, ניקיון הבגדים שלו או ניקוי פנים וידיים במהלך היום.

אכילה– בזמן הארוחה ילד עם פחות רגישות בחוש המישוש עלול להתעניין יותר במרקמים השונים של האוכל מאשר לאכול אותו. עלול להירתע ממרקמים רכים מידי- כמו דייסה, פודינג וכדומה וגם כאן לא יהיה מודע ללכלוך מסביבו ועל הפנים, הידיים או הבגדים.

שמירת גבולות- ילד עם פחות רגישות בחוש המישוש עלול לרצות לגעת במה שמסביבו, לפעמים נראה שהוא נוגע באדם שמולו תוך כדי שיחה, לפעמים יגע בחפצים של חבריו לכיתה או מאוד יתקרב לילד שיושב לידו בכיתה או בגן ולפעמים ינוע, כביכול בחוסר נוחות, בכיסא כל זאת כדי לספק לעצמו את הצורך במגע

רגשי

מנקודת מבט חיצונית- הורים, מחנכים, חברים, אפשר לראות בתגובות וההתנהגויות של ילד עם פחות רגישות בחוש המישוש כהתעלמות, פאסיביות, אדישות, בהייה והסתגרות

אך בהרגשה הפנימית שלו ילד עם פחות רגישות בחוש המישוש חווה תסכול וחוסר אונים אל מול החוסר בגירוי לו הוא זקוק. הוא עלול להרגיש חוסר שייכות וריחוק כי בשעה שמשפחתו וחבריו יגיבו לגירויים בסביבתם ילד עם פחות רגישות בוויסות החושי לא בהכרח ישים לב אליהם. הגירויים האלה "לא יגעו" בו, הוא, כאמור, זקוק לגירויים חזקים יותר. כתוצאה מהחוויה הזאת, שחוזרת על עצמה, הוא יכול לחוש תחושת בדידות.

לעיתים ניתן לשמוע ממבוגרים בסביבתם של ילדים עם פחות רגישות בחוש המישוש שהוא 'ילד ללא פחד'. לדוגמה- ייקח לו זמן עד שירגיש את חוּמה של האש או עד שירגיש שנפצע או קיבל מכה וגם עד שישים לב שהוא או מישהו בסביבתו עצוב או כועס.

כשילדים אלה מודעים לכך שהם מרגישים- פיזית ורגשית, רק  בעוצמות גבוהות של גירוי הדבר מלחיץ ואף מפחיד אותם מאוד, הם חשים במצוקה אל מול חוסר התגובתיות שלהם כשבעצם פחות רגישות בוויסות החושי (וכלל הרגישויות בוויסות החושי) הן לרוב מולדות. התגובות וההתנהגויות שאנחנו רואים מבחוץ: פאסיביות, התעלמות, אדישות כביכול, הסתגרות ובהייה הן הדרך, הלא מודעת, של ילד עם פחות רגישות בוויסות החושי לשמור על עצמו בעיקר בהיבט הרגשי.    

חברתי

אינטראקציה חברתית: כבר הבנו שילד עם פחות רגישות בחוש המישוש זקוק למגע חזק כדי לספק את הצורך שלו במגע. פעמים רבות כאשר הוא נמצא בחברה הוא יגע בחבריו בעוצמה חזקה- לא כדי להכאיב! אך הנגיעה החזקה הזאת עלולה להתפרש כתוקפנית ועלולה לפגוע בקשרים וביחסים עם החברים.

בנוסף ובקשר ישיר לקושי לכבד את גבולות הגוף שלו ושל אחרים,  הוא עלול להתקשות בהבנת המרחב האישי שלו ושל חבריו, כאשר סביבתו החברתית תחוש את עוצמת הגירוי הגבוהה כעומס גירוי הם עלולים להתרחק והילד עם הזקוק למגע יחוש דחייה חברתית, תסכול שחוזר על עצמו וכאב הבדידות. כל אלה מביאים, לא פעם, את הילד עם פחות רגישות בחוש המישוש לקשיים ביצירת קשרים חברתיים. 

איך לעזור לילדים עם פחות רגישות בחוש המישוש:

במרחב הפיזי:

ארגז תחושה -ארגז/ קופסה שיש בה מגוון טקסטורות שיכולות לספק את הגירוי בחוש המישוש בהתאם לעוצמה הנעימה. למשל: כדור ספוג, סקוץ' לניקוי כלים (חדש ונקי) חתיכה של נייר שיוף אפשר בדרגות שונות של חיספוס (חדשים ונקיים), סוגים שונים של בדים: מגבת, פיקה, כותנה, פשתן, לבד קטיפה, משי וכד', צעצועים צמריריים, צעצועי עץ/ קוביות עץ, כריות חימום, כריות ממולאות קיטניות שונות (אפשר כמובן לארגן כמה קופסאות/ ארגזים)

פינת יצירה– בה ככל יכולתכם מונגשים חומרי יצירה שונים: קרטונים, בריסטולים, צבעים בטקסטורות שונות- טושים, פנדה, עפרונות, פחם, אם אפשרי אז גם גואש, צבעי מיים. דבק נוזלי, סלוטייפ, נייר דבק. קרעי ניירות בכל מיני עוביים וטקסטורות- דף חלק, דף אורז, נייר עטיפה. פלסטלינה, חימר, חול קינטי, בצק צבעוני.

פוף- כרית פוף שאפשר לשקוע בה והיא עוטפת את הגוף (ראש בחוץ) ויכולה לתת מענה לצורך בחיבוק ועיטוף.

בחוץ- צאו איתו החוצה לשחק על דשא, חול ים, אדמה, פארק משחקים, יער – זה ייתן מענה לצורך במגע בכפות הרגליים עם מקרמים שונים, ככל שזה אפשרי ובטוח ויוכל להיות שם יחף- עדיף.

במרחב הרגשי:

הכרה- בצורך במגע בתדירות ובעוצמות שונות משלך, זאת לא בעיה. וזה לא מגדיר את כל האישיות שלו, זה חלק (לפעמים חלקיק) ממי שהוא יש בו עוד הרבה, הרבה יותר. ההתבוננות הזאת יכולה לאפשר לכם כהורים, לתעל את הצורך במגע מוגבר ליום- יום במשפחתי שלכם, לתחביבים, פעילויות משפחתיות- חברתיות מיוחדות, לתת לו תפקידים שהוא יכול וישמח לעשות דווקא בגלל הצורך במגע רב ועמוק.

אמפתיה- אמפתיה ונשימה ולגיטימציה פנימית לכם כהורים על ההתמודדיות היום- יומיות והקושי. וגם אמפתיה לתגובות, אי התגובות, ההסתגרות, הבהייה וההתנהגויות השונות שאתם חווים כתוצאה מפחות רגישות בחוש המישוש.

הבנה וסבלנות- לזכור שילד עם פחות רגישות בחוש המישוש לא עושה בכוונה לכם ולאף אחד אחר (חברים, מורים) הוא זקוק לגירוי חזק כדי להתווסת, ההבנה הזאת מאפשרת לצמצם שיפוטיות וביקורתיות.

במרחב היחסים:

לדבר את זה- זה אומר לדבר עם הילד על הצורך שלו במגע בתדירות גבוהה, לאפשר לו לבקש מגע ולהדריך אותו איך לגעת- עוצמה-חזק/ חלש/ מרפרף, מיקום- אזור/ איבר בגוף, אופן- ליטוף/ מגע סטטי ובאותו אופן כשהם נוגעים בכם חזק מידי, מחבקים חזק להגיד להם שזה חזק מידי ולא נעים ואיך כן נעים לכם. ליזום ולעודד שיח על תחושות גוף ורגשות שעולים.

ביטחון ויציבות- תגובות אמפתיות, הכנה לפני שינויים צפויים בסדר היום או לפני ארועים מיוחדים, עיקביות ותאום בין התכנונים למתרחש בפועל- כל אלה ייתנו לו תחושה של נראות ושהוא נלקח בחשבון זה יצור יציבות וביטחון בקשר בינכם.

הדהוד הטוב- כאשר אתם רואים אפילו שינויים קטנים, התנהגויות, מחוות, דיבור, מעשים שלא היו בעבר וקורים עכשיו (גם אם מידי פעם) תגידו לו שאתם רואים ואיך אתם מרגישים עם זה. לדוגמה: אני רואה שבימים האחרונים אתה שוטף את הפה אחרי הארוחה ושאתה שם לב לניקיון סביב הפה שלך זה מאוד נעים לי/ משמח אותי/ כייף לי לראות את זה"

חשוב להתאים את הפעילויות לגיל הילד וליכולותיו, ולעודד אותו להתנסות במגוון גירויים בחוש המישוש בצורה בטוחה ומהנה ולזכור שילדים עם פחות רגישות בויסות החושי (גם בחוש המישוש) לא יחפשו וייזמו פעילויות שיתנו להם מענה לגירוי זה מתחיל בסביבת המבוגרים (הורים, מחנכים) מודעים ומבינים ובהמשך ככל שיגדלו אפשר להעביר את האחריות גם אליהם.