מה הקשר בין הויסות הרגשי לויסות החושי?
איך הם משפיעים על היום-יום שלנו ועל הקשר עם הילד שלנו?
ומה יכול לעזור?
מה זה ויסות חושי?
ויסות חושי הוא תהליך של קליטת גירויים מן הסביבה, במסגרתו אדם (בכל גיל) קולט מידע באמצעות החושים ומערכות תחושה שונות, מעבד אותו ומשתמש בו במצבים ואירועים ביום- יום.
מה זה רגישות בוויסות החושי? רגישות בוויסות החושי יכולה לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים כלליים:
יותר רגישות בויסות החושי– אז מערכת הקלט זקוקה למעט גירויים (בתדירות ובעוצמה) לכן לפעמים נראה הרתעות או הימנעות מהתנסות כזאת או אחרת.
פחות רגישות בוויסות החושי– אז מערכת הקלט זקוקה לגירויים בעוצמות ותדירות גבוהות בהעדר גירויי חזק נראה אותם מתכנסים בתוך עצמם, מאין פאסיביות עד סוג של אדישות.
חיפוש תחושה בוויסות החושי– מערכת הקלט זקוקה לגירויים בעוצמות ותדירות גבוהות אך בשונה מאלה שמערכת הוויסות החושי שלהם עם פחות רגישות בוויסות החושי כאן נראה אותם פעילים ואקטיביים ליצור ולמצוא לעצמם את הגירויים הרצויים להם.
חשוב לדעת שרגישויות בוויסות החושי הן אישיות ומשתנות מאדם לאדם וגם במהלך החיים.
מה זה ויסות רגשי?
ויסות רגשי הוא מנגנון פנימי במסגרתו אדם (בכל גיל) יכול להתמודד ולהכיל מגוון רגשות שעולים בתוכו כתגובה למצבים ואירועים ביום- יום. כאשר המערכת הרגשית מווסתת (מאוזנת) נוכל לבחור באופן מודע מתי, איפה ואיך נביע את רגשותינו.
כאשר המערכת- המרחב הרגשי- עמוס ומוצף גם אירוע שיכול להיות מורגש בדרך- כלל כשגרתי או קטן יחווה כגדול, קשה, כואב ומציף אף יותר.
כאשר המערכת- המרחב הרגשי פחות תגובתי, לדוגמה- מאופק מאוד, נראה איך אירועים גדולים ומשמעותיים מקבלים ביטוי רגשי מועט או בכלל לא, נראה כאילו האירוע או הסיטואציה אינם בעלי חשיבות.
מה הקשר ביניהן?
הוויסות החושי והוויסות הרגשי 2 מערכות שקיימות אצל כל אחד ואחת מאיתנו, צעירים ומבוגרים, מרגע לידתו ועד יומנו האחרון, הן פועלות 24/7
אלו שתי מערכות שמתקיימות בנפרד- כל אחת בפני עצמה ויחד עם זאת הן גם בעלות השפעה אחת על השנייה. יש ביניהן יחסים של ממש, וביחסים כמו ביחסים לפעמים אחת יותר משפיעה ו'נותנת את הטון', לפעמים מתקיים מאבק,לפעמים אחת "עולה" על השנייה ומחפה עליה ולפעמים הן מתקיימות יחד בנינוחות.
הן בעלות משמעות והשפעה על ההתנהגות וההתנהלות של כל אחת ואחד מאיתנו, צעירים ומבוגרים, לפעמים בנפרד ולפעמים ביחד.
מה שאומר שאלו מערכות דינמיות שמשתנות בתוכנו בהתאם לאישיות, גיל, רגע מסוים, נסיבות פנימיות ( למשל-חיזוק החוסן האישי) ונסיבות חיצוניות (למשל- סביבה חברתית מותאמת)
את הדינמיקה ביניהן והדינמיות שלהן אנחנו יכולים לראות בהתנהגות- מעשים ודיבורים- של הסובבים אותנו.
כתחושות גוף נחוש – מתח, כיווץ, בחילות, סחרחורות, לחץ, בהייה, חוסר הבחנה, תזזיתיות, קושי באיפוק.
כרגשות נרגיש- פחד, עצב, תסכול, עומס, מצוקה, אמפטיה בעוצמה גבוהה, שמחה, התרגשות עמוקה עד כהות רגשית.
מתי נוצר קושי ואיך הוא בא לידי ביטוי
הקושי נוצר כאשר המערכות האלה מוצפות או לחילופין זקוקות לגירויים חזקים, חושיים ורגשיים. הרצון לסיפוק הצרכים האלה מנתב את ההתנהגות וההתנהלות של הילד ובכך משפיע גם על ההיבט האישי- ההרגשה שלו בגוף, דימוי עצמי, ערך עצמי, ביטחון עצמי וגם בהיבט הבין אישי- על החוויה והיחסים שלו במעגלי חייו המתרחבים ממנו: משפחה גרעינית, משפחה מורחבת, חברים קרובים, מכרים, מרחב ציבורי.
~ בהיבט האישי נראה את הקושי:
- בהתארגנות וסדר
סדר פיזי- לדוגמה: האם שם לב ללבוש- חולצה/ מכנסיים/ גרביים הפוכים? כשהפנים או הבגדים מלוכלכים מפריע לו? איך מכניס ספרים, מחברות קלמר לילקוט? האם הילקוט מסודר? האם מחזיר משחקים למקום כהרגל בסוף משחק? האם יודע לבקש להרכיב משקפי שמש כשהשמש מסנוורת?
סדר רגשי– לדוגמה: האם יודע את שמות הרגשות? האם יודע לתאר או להביע את הרגש בעקבות ארוע או ברגע נתון.
סדר מנטלי- לדוגמה: להבין משימה וליישם אותה, האם מצליח ליצור סדר עדיפויות בין העיסוקים השונים- שעורי בית, חוגים, זמן עם המשפחה, חברים? האם מצליח ליצור סדר יום ולהתנהל על- פיו?
- ביחס של הילד לעצמו
איך מדבר אל (ועל) עצמו- איזה מילים ומשפטים הוא אומר?
גוף- איך מדבר על הגוף שלו- באהבה? בשמחה? בתסכול? בחוסר שביעות רצון? בסיפוק?
רגש- האם מתייחס לרגשות שלו ולהבעה הרגשית שלו באופן מכליל ומקבע כמו: בכיין, 'נעלב מכל דבר', קשקשן, המצחיק של הכיתה, עקשן? אולי יודע לקשר רגש שעולה לארוע מסויים ולהתייחס בכבוד לעצמו ולרגשותיו: בכיתי כי… (זה לא אומר שהוא בכיין, פשוט בכה בעקבות מקרה שקרה) או מאוד, מאוד רציתי…. (זה אומר שיש משהו שמאוד מאוד חשוב לו ולכן ביקש אותו פעם ועוד פעם)
מחשבה- במצבים קשים, לא נוחים או מאתגרים עבורו- איך הוא ניגש אליהם? בשקט ושלווה, בנחישות, מתוך אילוץ/ הכרח, בעייפות מתוך עומס וקושי, איך מתייחס לעצמו? באופן שמשקף מסוגלות ואמונה בעצמו – "בפעם הבאה אדע יותר טוב", בדיבור דורשני ותוקפני כלפי עצמו –"אני מוכרח, אני עכשיו עושה את זה", או אולי דיבור מוכיח – "אני יראה להם מה זה…"
~ בהיבט הבין-אישי נראה את הקושי:
- ביצירת מערכות יחסים ושמירה עליהן לאורך זמן
רכישת מיומנויות חברתיות והשימוש בהן הוא תהליך שנלמד ונרכש לאורך שנות הילדוּת והנערוּת מהסביבה.
קושי בוויסות רגשי ו/ או בוויסות החושי עלול להשפיע גם על רכישת מיומנויות אלה והשימוש בהן בזמן ובמקום המתאים.
דוגמאות למיומנויות חברתיות: השתלבות במשחק או פעילות עם חברים נוספים, פניה לחברים למטרות שיחה או משחק משותף, יוזמה ויצירה של קשרים חברתיים בקבוצת השווים, קשרים בין אישיים במשפחה הגרעינית והמורחבת, הכרות עם הרגשות ודיבור רגשי במקום שימוש באלימות ועוד.
מה אנחנו כהורים יכולים לעשות
- הכרות עם רגשות – שם והבעה (יש הרבה משחקים וקלפים דרכם אפשר להכיר רגשות בדרך קלילה ונעימה)
2. לגיטימציה להבעה רגשית– לתת לכעס, לבכי להיות לתת לילד להוציא את התסכול באופן שלא מסכן את עצמו ואת סביבתו, להיות לידו ברגע הזה- ללטף, לחבק אם רוצה ואם לא פשוט לשבת שם בשקט ולאפשר את הבכי או התסכול- הרבה פעמים אחרי שיסתיים הביטוי הרגשי יבואו לחיבוק.
3. אחרי שנרגעים ועובר קצת זמן אפשר לשוחח על האירוע, לשמוע מהילד מה קרה ואיך הרגיש, איך הוא מרגיש כשהוא מגיב כמו שמגיב- בכעס גדול, בצעקות, בבכי? אחרי שמסיים להגיד אפשר להגיד על עצמכם איך אתם מרגישים כשיש סיטואציה כזאת בבית שחוזרת על עצמה (ככל שניתן ללא האשמה או יצירת בושה לילד שלכם) בדרך- כלל גם הם עצמם לא נהנים מזה.
4. לנסות למצוא יחד דרכים שיאפשרו בפעם הבאה חוויה יותר מתוּנה, הרעיון הוא לאפשר את הביטוי הרגשי באופן כזה שיאפשר את החיים בבית ופחות ינהל את האוירה במשפחה. לתת מקום גם לרעיונות של הילד ולתת ביטוי גם לרעיונות שלכם ולבחור יחד מה מתאים, מה תרצו לנסות בפעם הבאה כשזה קורה?