איך תשפרו את הקשר עם הילד שלכם? על הדיאלוג- חלק ב'

על ההבדלים בין דיאלוג אחד לאחר

ולְמה כדאי לשים לב כשרוצים לשפר את הקשר עם הילדים

בחלק א'– תארתי את ארבעת דרכי התקשורת הנהוגות בין הורים לילדים ואיך הן משפיעות על הקשר

4 התבוננויות שעושות את ההבדל בין דיאלוג אחד לאחר

דיאלוג סגור (חלקי)

בו ההורה בא לשוחח עם הילד על אירוע או מקרה שקרה או יקרה. בשיחה הילד משתף את דעתו, עמדתו, רגשותיו והרגשתו, משתף בחוויה שלו וכך גם ההורה (שיחה הדדית) משתף ביחס למה שהיה או למה שיהיה מנקודת המבט שלו (בהתאם לגיל ואישיות הילד) ויחד עם זאת ההורה שיוזם את השיח יודע איך הוא רוצה שיסתיים- מבחינת מעשה או הסכמה שההורה רוצה להגיע אליהם.

חשוב להדגיש כשהורה מגיע לשיחה עם הילד שלו ויודע מה בדיוק המעשה הספציפי או פתרון מאוד מסוים שהיה רוצה להגיע אליו זה כבר לא דיאלוג, זאת שיחה כוחנית  שבה יש צד אחד שמחליט וצד שני שמסכים איתו, גם אם היא מתקיימת ב"דיבור נעים".

דיאלוג פתוח (מלא)

בו ההורה יוזם שיחה עם הילד על אירוע או מקרה שקרה או יקרה והוא מגיע לשיחה הזו רק עם נקודת ההתחלה ועם הידיעה על מה הוא רוצה לדבר עם הילד שלו ומה חשוב לו. גם בשיחה הזאת הילד משתף בהרגשתו, בדעתו, בעמדתו ובחוויה שלו וההורה גם משתף את הרגשתו, עמדתו, דעתו והחוויה שלו מנקודת המבט שלו (בהתאם לגיל ואישיות הילד)  אך ללא ידיעה איך תסתיים השיחה, בין אם סיום השיחה הוא מעשה או הסכמה קונקרטיים ובין אם סיום השיחה היא המשך הדיאלוג בזמן אחר, השיחה מסתיימת בהסכמה הדדית.

דיאלוג שבסופו פתרון או בקשה מעשית

מזמין לפתרון ממשי, הסכמה או מעשה מתוך צרכים שעולים לגבי האירוע או המצב ומתוך הרצון לפתור את המצב בדרך בהירה וברורה לשני הצדדים, לכן חשוב לנסח אותה באופן מוחשי (ולא מופשט כמו 'תתנהג יפה') בלשון חיובית (מה אתם כן מבקשים) ולאיזה תקופת זמן אתם מתכוונים. ככל שהזמן יותר ברור ומוחשי כמו שבוע, יומיים, חודש כך ההסכמה תהיה ממקום אמפתי יותר ואפשרית יותר לביצוע.  

דיאלוג שבסופו נגיע לפתרון או בקשה להמשך הדיאלוג

מזמין להמשך דיאלוג לכן זאת בקשה שיכולה לעלות תוך כדי השיחה כאשר צד אחד אמר את הדברים החשובים לו ובסופם ביקש לשמוע גם את הצד השני. בקשה דיאלוגית יכולה גם לסיים שיחה בהסכמה הדדית שהדיאלוג ימשיך בפעם אחרת.

דגשים לדיאלוג איכותי

או מה יכול לשפר את הקשר עם הילדים?

לארגן זמן

דיאלוג מאפשר ללב שלך ושל הילד שלך להיפגש, לדבר על הרצונות שלכם ועל מה שחשוב לכם (כל אחד בתורו) וכדי שהשיחה תתאפשר וכל אחד יוכל להגיד את דבריו בנחת חשוב לארגן זמן פנוי וגם להיות פנוי ממשימות עבודה או בית. יחד עם זאת עם ילדים צעירים הדיאלוג יהיה קצר יחסית בהתאם לגיל.

צרכים שווים בערכם

ההבנה היא שכולנו- כל בני האדם בכל גיל, מוצא, מגדר מונעים מתוך צרכים שעולים בתוכנו מרגע שנולדנו ועד אחרון ימינו. צרכים לדוגמה: הזנה, מוגנות, שינה, קירבה, יחד, שותפות, מימוש עצמי, מרחב, נראות, הקשבה וכד'. הנחת הבסיס היא שהצרכים שווים בערכם גם של הורה בן 39 וגם של הילד שלו בן ה-5 בין שהם מתמלאים או לא מתמלאים. ההבנה וההנחה הזאת מאפשרת לבוא לדיאלוג ממקום מכבד לילד, מקום שרואה בו אדם בפני עצמו עם רצונות ובקשות משלו וגם מכבד את הגדילה וההתפתחות שלו.

הדדיוּת

אין להפחית בחשיבותה של ההדדיוּת במערכות יחסים בכלל ובמערכות יחסים מבוססות דיאלוג בפרט. משמע כפי שהייתם רוצים שהילד שלכם יגיע לשיחה (בהסכמה ושיתוף פעולה?) כך גם אתם, כפי שאתם רוצים שהילד שלכם יקשיב לכם (בסבלנות?) ככה תקשיבו לו, כפי שאתם רוצים שיתייחס לדברים שלכם (בתשומת לב?) כך תתייחסו לדברים שלו וכו' הדדיוּת עונה על צרכים רבים ביניהם: מקום, יחס, נוכחות, שייכות, נראות. הדדיוּת זאת אחת הדרכים האפקטיביות לדוגמה אישית מייטיבה שתאפשר לילד שלך בהמשך לנהוג כך ללא מאמץ (זוכרים שרצינו להקל עליהם?)  

חיבוּר

כשהורה מגיע לדיאלוג מתוך חיבור עצמי הוא יכול להיות יותר קשוב ופנוי רגשית למה שהילד שלו יגיד וישתף. הוא גם יכול לשתף בעצמו באופן כנה וברור יותר את הילד שלו במה חשוב לו, מפריע לו, כואב לו (בהתאם לגיל ולאישיות) חיבור עצמי מאפשר להורה לבוא לדיאלוג בלב פתוח ואוזניים סקרניות למה שיאמר. הוא גם מאפשר להורה להיות בנוכחות חומלת לעצמו ואמפתית לילד שלו. חיבור הוא המהות של הדיאלוג, זוהי מטרתו ולכן כשהורה מחובר לעצמו יהיה לו קל ונגיש יותר להתחבר לילד שלו.

הפתרון לקונפליקט דרכים רבות לו

זה הזמן להפריד בין מערכת הצרכים המניעה אותנו לפעולה לבין הפעולה (דיבורים ומעשים) למילוי הצורך שהתעורר בנו- נקרא לה אסטרטגיה. כפי שכבר כתבתי כולנו נולדים עם מערכת של צרכים שמתעוררים בנו בלי שנבקש, זאת מערכת שפועלת בנו 24/7 נרצה או לא נרצה. הצרכים עולים גם אצל ההורים וגם אצל הילדים באופן תדיר (הורים כאמור מחזיקים את הצרכים שלהם, צרכים ביחס לילדים שלהם וביחס להורות שלהם ולכן זה יותר מורכב) כשהורה בא לדיאלוג עם הילד שלו מתוך סקרנות ורצון להתקרב הוא יהיה פתוח לשמוע גם את הרעיונות של הילד שלו לפתרון הקונפליקט. אלו יכולים להיות כמה וכמה רעיונות ואולי גם יהיו יצירתיים ומאפשרים דברים שלא חשבת עליהם. חשוב לזכור שאין דרך אחת נכונה ודרך אחת טובה ודרך אחת שהיא בסדר, כל אחד מנקודת מבטו ומחשבתו היצירתית יותר או פחות יכול לחשוב על אפשרויות (אסטרטגיות) שונות לפתרון הקונפליקט וכל עוד אתם פתוחים לרעיונות חדשים ומסכימים להתנסות בהם אין סיבה שלא להתנסות.

לא- זאת תשובה לגיטימית

כשאנחנו שומעים את התשובה לא/ לא רוצה אנחנו קופצים, משהו בתוכנו נדרך ובפרט כשה-לא מגיע מהילד שלנו. "איך הוא מעיז" "כשאני הייתי ילד מי אמר לא להורים שלו?" "מה זה להגיד לא לאבא/ אמא שלך?" בכל פעם שהורים מבקשים מהילדים שלהם לעשות משהו (לפנות את המדיח, לסדר את החדר, להיכנס למקלחת וכד') ומקבלים את התשובה 'לא' או 'לא רוצה' זה סימן שיש לילד משהו אחר שחשוב לו יותר, איזשהו צורך שרוצה להתמלא- אולי עצמאות או בחירה או הנאה. לכן כשהורה מבקש משהו מהילד שלו ונענה ב- 'לא' כדאי לבדוק מה חשוב לו ולראות איך הצורך שעולה אצל הילד יכול להשתלב בבקשה של ההורה. לדוגמה- לבחור מתי הוא יפנה כלים מהמדיח (צורך בבחירה), להחליט לבד מה ואיך הוא מסדר את החדר (צורך בעצמאות) לבחור משחקים למקלחת (צורך בהנאה ובחירה)

הזמנה לשיחה

זה שלב חשוב והוא לגמרי חלק מהדיאלוג ומהשיחה שתהיה. הוא משפיע על האוירה בשיחה ופעמים רבות משפיע גם על השיחה עצמה מה תוכלו להגיד בה ומה לא יתאפשר, איך הילד שלכם ישב שם מולכם ואיתכם, במה הוא ירגיש שהוא יכול לשתף ובמה לא. כשאתם באים להזמין את הילד שלכם לשיחה, וגם בשיחה עצמה, חשוב שתגידו לו במה מדובר באופן שמתאר את האירוע מבחוץ, שתגידו בכמה מילים קצרות למה חשוב לכם לדבר והאם פנוי (ואם לא פנוי עכשיו אז מתי) המשפט הזה של ההזמנה לשיחה עונה  גם להורה וגם לילד על הרבה צרכים: נראות, התייחסות, כבוד, הקשבה, הערכה, אמון ועוד.

השיחה

מה שהופך דיאלוג לדיאלוג הוא כאשר כל אחד (הורה וילד) מדבר על עצמו. זה אומר לשים לב שבניסוח הדברים שלכם אין האשמה או הפחדה או לעג וכו' של ועל האחר גם אם הוא הילד שלכם, אחרת זה פשוט לא דיאלוג. ככל יכולתכם כשאתם מתחילים את השיחה עם הילד שלכם (כשהוא בן 4) תנסו ליצור הפרדה בין האירוע כפי שהייתם רואים אותו מרחוק, איך הרגשתם בלב שלכם (זה לא מה שחשבתם) מה חשוב לכם (זה לא הפתרון) ואז עוד לפני הפתרונות והעצות לתת לו גם להגיד איך הוא הרגיש ומה חשוב לו, רק בסוף בסוף הבקשות, הפתרונות והעצות.

המלצת הגשה😉

ככל שתתחילו ליצור דיאלוגים קטנים וקצרים עם הילדים בגיל מוקדם,  ובהמשך גם ארוכים יותר, ככה הם יגדלו לדרך התקשורת הזו ואותה יישמו בהמשך חייהם בקשרים החשובים בחייהם.

גם אם לא התחלתם כשהיו קטנים, לא משנה למה, תמיד אפשר להתחיל וללמוד וללמד את עצמכם קודם ואז אותם כמו שאמר רבי ישראל מסלנט: "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן".

ואפרופו תיקון- טוב שאפשר ולא חייבים עכשיו מ-0 ל-100, להתחיל לשלב את הדיאלוג במצבים שחוזרים על עצמם ומייצרים חוסר נוחות וקושי ביחסים. תהיו רכים ועדינים עם עצמכם הרבה חמלה עצמית והודיה על האפשרות הזאת של הדיאלוג בחיינו.